מאסטיטיס היא דלקת חיידקית של השד. הדלקת נפוצה בעיקר אצל נשים מיניקות, אך יכולה לקרות גם לנשים
שאינם מיניקות או בהריון, ובמקרים נדירים – אצל תינוקות (משני המינים). אף אחד אינו יודע מדוע חלק מהנשים לוקות בדלקת השד בעוד נשים אחרות אינן לוקות.
מאסטיטיס היא דלקת חיידקית של השד. הדלקת נפוצה בעיקר אצל נשים מיניקות, אך יכולה לקרות גם לנשים שאינם מיניקות או בהריון, ובמקרים נדירים – אצל תינוקות (משני המינים). אף אחד אינו יודע מדוע חלק מהנשים לוקות בדלקת השד בעוד נשים אחרות אינן לוקות.
הזיהום יכול לחדור לשד דרך פטמה סדוקה או פצועה, אך כשם שנשים שאינן חוות פצעים בפטמה לוקות בדלקת השד – כך גם נשים הסובלות מפטמות פצועות, לא בהכרח תלקנה בדלקת השד.
יש להבדיל בין דלקת השד ובין מצב של צינורית חלב סתומה או חסומה, משום שצינורית חסומה אינה דורשת טיפול אנטיביוטי בעוד דלקת השד בדרך כלל (אם כי לא תמיד), מטופלת בתרופה אנטיביוטית.
צינורית חלב סתומה או חסומה תתאפיין בכאב מקומי, נפיחות ונוקשות בשד. העור באיזור צינורית החלב החסומה יהיה אדמדם כפי שקורה גם במקרה של דלקת השד . דלקת בדרך כלל תהיה מלווה בחום גבוה וכאבים עזים יותר. בגלל ההבדלים הדקים בניהם, לעיתים קשה להבחין בין דלקת קלה בשד לבין חסימה משמעותית בצינורית חלב. שני המקרים ילוו בנפיחות נוקשה וכואבת בשד. צינורית חלב חסומה יכולה להתפתח לדלקת. מדענים בצרפת גילו תופעה לה קראו "לימפנגייט". אותה תופעה מתאפיינת בחום, אדמומיות העור ונוקשות, אך אינה מלווה בכאב תת-עורי. הם האמינו כי תופעה זו אינה מצריכה טיפול אנטיביוטי. ראיתי כמה מקרים כאלו בשנות עבודתי, ואכן, הבעיה נפתרה ללא טיפול אנטיביוטי. כמו כן, נתקלתי במקרים בהם דלקת שד חריפה נפתרה ללא טיפול אנטיביוטי.
כמו ברוב בעיות בהנקה – אחיזת שד לא נכונה, ובעקבות כך ריקון לקוי של השד, עלול להוביל לדלקת השד.
צינורית חלב חסומה
צינורית חלב חסומה כמעט תמיד תחלים באופן טבעי בתוך 24– 48 שעות מרגע התחלתה, גם ללא התערבות וטיפול. בזמן שהחסימה קיימת, התינוק עלול לגלות סימני אי נוחות בעת יניקה מהשד בו ישנה צינורית חסומה, זאת מכיוון שזרימת החלב בצד הזה תהיה איטית יותר, בשל לחץ על צינוריות חלב קרובות.
טיפול בצינורית חלב חסומה:
אם החסימה מלווה בהופעת שלפוחית קטנה בקצה הפטמה, ניתן לחורר את השלפוחית בעזרת מחט סטרילית. חממי באש מחט או סיכת תפירה, צנני את המחט ובקעי בעדינות את השלפוחית. אין צורך לחפור סביבה, רק לבקוע את ראש או צד השלפוחית. לעיתים ניתן יהיה לסחוט חומר דמוי משחת שיניים מן הצינורית, והחסימה תשתחרר מיד. ניתן גם לתת לתינוק לינוק והוא עשוי לשחרר את החסימה בעצמו. בקיעת השלפוחית תפחית את הכאבים בפטמה אפילו אם הצינורית לא נפתחה מיד. גשי לרופא אם אינך מסוגלת לבקוע את השלפוחית בעצמך.
אם הצינורית החסומה לא נפתחה תוך 48 שעות (נדיר), ניתן להעזר במכשיר אולטראסאונד רפואי. מכשיר כזה קיים, בדרך כלל, במרפאות פיזיוטרפיה איזוריות או מרפאות ספורט. טכנאי אולטראסאונד רבים אינם מודעים לשימוש הזה במכשיר האולטראסאונד. המינון מומלץ הוא:
2/ וואט רציף במשך 5 דקות באיזור החסום פעם ביום עד שני טיפולים. cm²
אם שני טיפולים ביומיים רצופים לא פותרים את הבעיה, אין טעם להמשיך עם האולטראסאונד. גשי לרופא המטפל. אם האולטראסאונד עוזר לצינורית החסומה, זה קורה בדרך כלל לאחר טיפול אחד. נראה כי טיפול האולטראסאונד יכול גם למנוע הישנות של אותה צינורית חסומה באותו איזור של השד.
נטילת קפסולה אחת של לציטין (1200 מ"ג) 3 או 4 פעמים ביום יכול למנוע את הישנות החסימה באותו איזור אצל חלק מהנשים.
מאסטיטיס – דלקת שד
{mosimage}
גישתי לגבי טיפול בדלקת השד:
אם לאם יש תסמינים מתמשכים של מאסטיטיס מעל 24 שעות, עליה להתחיל בטיפול אנטיביוטי. אם התסמינים נמשכים פחות מ-24 שעות, אצייד אותה במרשם אנטיביוטי, אך אמליץ לה לחכות עם התחלת הטיפול. אם במשך 8-12 השעות הבאות התסמינים מחריפים (הכאב גובר, האדמומיות על העור מתפשטת, החלק הנוקשה בשד גדל), על האם להתחיל בנטילת התרופה. בכל אופן, אם יש הקלה בתסמינים , אין צורך להתחיל את הטיפול התרופתי. התסמינים בדרך כלל ממשיכים לרדת בעוצמתם ונעלמים תוך יומיים עד 5 ימים. בדרך כלל החום יורד בתוך 24 שעות, הכאב נעלם בתוך 24 – 48 שעות, והנוקשות בשד פוחתת תוך מספר ימים. האדמומיות על פני העור יכולה להמשך כשבוע ואף יותר. מרגע התחלת השיפור, בין אם בעזרת אנטיביוטיקה או בלי, השיפור אמור להמשך. אם מסלול ההחלמה שלך מהמאסטיטיס אינו עקבי, אנא פני לרופא.
שימי לב – אנטיביוטיקה מסוגים אמוקסיצילין, פניצילין ואנטיביוטיקות אחרות שלעיתים נרשמות על ידי הרופא, בדרך כלל אינן יעילות במקרה של מאסטיטיס. אם אנטיביוטיקה אכן נדרשת, חשוב לוודא כי היא יעילה נגד חיידקי סטפילוקוקוס. האנטיביוטיקות המומלצות במקרה זה הן:
cephalexin, cloxacillin, flucloxacillin, amoxicillin-clavulinic acid, clindamycin and ciprofloxacin.
שתי האנטיביוטיקות האחרונות ברשימה מומלצים לאמהות בעלות רגישות לפניצילין. מותר ורצוי להמשיך להיניק תוך כדי נטילת תרופות אלו.
זכרי:
מורסה בשד
מורסה (אבצס, כיס מוגלתי המכיל חיידקים ותאי דם לבנים) היא סיבוך אפשרי של דלקת השד. כיום ידוע שאין צורך להפסיק להיניק במקרה של מורסה, אפילו מהשד הפגוע. בעבר מורסה טופלה אך ורק בצורה כירורגית. כיום מקובל לטפל במורסה על ידי דיקור וניקוז האבצס תוך כדי ביצוע צילומי רנטגן, וכך פוחתת ההפרעה למהלך ההנקה. באם נדרש ניתוח, רצוי לבצע אותו רחוק ככל האפשר מהילת הפטמה. אנא פני לרופא במקרה של מורסה בשד.
גוש/ נוקשות אשר אינה נעלמת: אם קיים אצלך גוש אשר אינו נעלם או קטן תוך כמה שבועות, עלייך לגשת לרופא מעודד הנקה או כירורג. אין צורך להפסיק את ההנקה על מנת לבחון את הגוש (אולטראסאונד, ממוגרמה או אפילו ביופסיה אינם מצריכים הפסקת הנקה – אפילו בצד המדובר). כירורג המעודד הנקה לא יאמר לך להפסיק להיניק לפני שיבחן את הגוש.

| < הקודם | הבא > |
|---|