יש האומרים שהנקה (ובעיקר בשכיבה, בלילה) עלולה לגרום לעששת, כמו שלתת לתינוק בקבוק חלב יכול לגרום ל"עששת הבקבוק". עקרונית, לא נמצא קשר משמעותי בין הנקה (בלילה או בכל זמן אחר) לבין עששת.

 מאת: קלי בוניטה, IBCLC

תרגמה: סאלי תדמור

 

יש האומרים שהנקה (ובעיקר בשכיבה, בלילה) עלולה לגרום לעששת, כמו שלתת לתינוק בקבוק חלב יכול לגרום ל"עששת הבקבוק". עקרונית, לא נמצא קשר משמעותי בין הנקה (בלילה או בכל זמן אחר) לבין עששת. לפני השימוש בבקבוקים, עששת אצל תינוקות היתה נדירה.במסגרת מחקר על עששת בילדים, ערכו שני רופאי שיניים, ד"ר בריאן פלמר וד"ר הרולד טורניי, מחקר מקיף בגולגולות אנוש (מלפני 500-1000 שנה). סביר להניח שילדים אלה ינקו תקופה ממושכת. מחקרם הוביל למסקנה שהנקה איננה גורמת לעששת. אחת הסיבות שבגללה בקבוקים בלילה גורמים לעששת היא הצטברות הנוזל בפי התינוק, שגורמת לחלב או למיץ להרטיב את שיני התינוק למשך פרק זמן ממושך. חושבים שחלב אם לא נקווה בפי התינוק כמו חלב מבקבוק, כי חלב אם לא זורם, אלא אם כן התינוק מוצץ באופן פעיל. כמו כן, חלב אם נכנס לפי התינוק מאחורי השיניים. כמו כן, אם התינוק מוצץ, הוא גם בולע, כך שכנראה שאין בעיה של הקוות חלב אם בפי התינוק. הגורם לעששת הינו חיידק בשם סטרפ מוטנס (שקיים בפלאק). חיידק זה ניזון מסוכרים ומייצר חומצה, הגורמת ישירות לעששת. סטרפ מוטנס משגשג בתנאים של המצאות סוכרים, כמויות רוק נמוכות ורמת חומציות נמוכה ברוק.  משערים שלכ-20% מהאוכלוסיה יש רמות גבוהות של חיידקים מיצרי חומצה, כך שהם בסיכון גבוה יותר לסבול מעששת.

לאחר שלתינוק צומחות שיניים, הוא יכול לקבל את החיידקים האלה דרך מגע רוק ברוק עם האם או ממטפל אחר. כדי לנסות למנוע העברה של חיידקים אלו לתינוק, המנעו מכל מגע רוק ברוק כגון שיתוף כפיות וכוסות, נשיקות רטובות בפה, לעיסת מזון עבור התינוק, או הכנסת מוצץ התינוק לפיכם. מצד שני, מחקר אחר מצביע על כך שיתכן שלילדים לאמהות עם רמות גבוהות של סטרפ מוטנס יש הגנה (חיסון) בפני עששת, מתוך המגע התכוף של רוק ברוק בחודשים שלפני שבוקעות שיניהם. עפ"י בריאן פלמר, "חלב אדם לבדו אינו גורם לעששת. תינוקות שיונקים בלבד לא מחוסנים בפני עששת בגלל גורמים אחרים שמשפיעים על הסיכון לעששת. חידק גורם עששת (סטרפטוקוקוס מוטנס) מועבר לתינוק דרך ההורים, המטפלים, ואנשים אחרים" (פלמר, 2002).

עד לאחרונה, המחקרים היחידים שנערכו היו על ההשפעות של לקטוז (סוכר החלב, שחלב אם אכן מכיל) על השיניים, לא על ההשפעה הכוללת של חלב אם, על כל רכיביו. חלב אם מכיל גם לקטופרין, רכיב של חלב אם שלמעשה הורג את הסטרפ מוטנס (החיידק שגורם לעששת). לפי מאמר בגיליון מרץ/אפריל 1999 של Pediatric Dentistry, "מסיקים שחלב אדם איננו קריוגני". המחקר הזה משתמש בשיניים שהוצאו מהפה, וחקר ילדים רק כדי לקבוע את שינויי רמת החומציות בפלאק (אריקסון 1999). מחקר פיני לא מצא שום קשר בין עששת להנקה אצל ילדים שהונקו לפרקי זמן ממושכים, עד 34 חודשים (אללוסואה, 1990). לייטיס ושותפיו הסיקו, "בסקירה שיטתית של המחקרים אודות עששת בילדים, המתודולוגיה, המשתנים, ההגדרות וגורמי הסיכון לא הוערכו בשיטתיות. אין מתאם קבוע או חזק בין הנקה והתפתחות עששת. אין זמן נכון להפסקת הנקה, וצריך לעודד אמהות להניק כל עוד הן רוצות בכך." (ולייטיס 2000).

במחקר שנערך ע"י ד"ר טורניי, לא נמצא מתאם בין הופעה מוקדמת של עששת (לפני גיל שנתיים) לבין דפוסי הנקה כגון הנקת לילה תכופה, השכבה לישון בהנקה וכו'. הוא משוכנע שבתנאים נורמליים, הנוגדנים שבחלב אם פועלים נגד החידק בפה שגורם לעששת. עם זאת, אם יש פגמים קטנים באמאייל, השיניים הופכות לפגיעות יותר, והאפקט המגן של חלב האם לא מספיק כדי לפעול נגד האפקט המשולב של החידק והסוכרים שבחלב. פגמים באמאייל מופיעים עם הווצרות השיניים הראשונות של העובר. הסברו מבוסס על מחקר גדול למדי של ילדים שינקו לפרקי זמן ממושכים, שלחלקם היתה עששת ולחלקם, לא. בהתאם למחקר זה, לתינוק שיונק בלבד (ללא בקבוקים משלימים, מיץ או מוצקים), לא תהיה עששת, אלא אם כן הוא רגיש גנטית, כלומר שיש לו אמאייל רך או אין לו אמאייל. לתינוק שיש לו בעיה גנטית, גמילה מהנקה לא תאט את קצב התפתחות העששת, ועשויה להאיץ אותה בגלל חוסר בלקטופרין.מחקרים רבים מצביעים על כך שהמזונות האחרים בתפריטו של התינוק (ולא חלב האם) הם שנוטים לגרום לעששת. ב – 1999 מחקרו של אריקסון (שבו שיניים בריאות הושרו בתמיסות שונות) הצביע על כך שחלב אם לבדו זהה למים, ולא גרם לעששת – ניסוי נוסף אפילו הצביע על כך ששיניים הפכו לחזקות יותר כשהושרו בחלב אם. עם זאת, כשכמות קטנה של סוכר הוספה לחלב האם, התערובת היתה גרועה יותר מתמיסת סוכר בגרימת עששת. מחקר זה מדגיש את חשיבות צחצוח השיניים והגיינת הפה.

מחקר שנערך ע"י ד"ר נורמן טיננוף הראה שחלב אם בעצמו לא גורם לעששת כפי שחשבו בעבר. ד"ר טיננוף מאמין שחלבוני החלב בחלב אם מגינים על האמאייל, ושהתכונות האנטי בקטריאליות של חלב האם מונעות מהחידקים להשתמש בלקטוז שבחלב האם כמו בסוכר רגיל. רופא שיניים זה גם הראה שחמש דקות של הנקה מורידות את רמת החומציות בפה רק מעט יותר משטיפת הפה במעט מים. ברגע שלתינוק בוקעות שיניים, מומלץ לצחצח את שיניו פעמיים ביום, ואולי לתת לו לגימת מים לאחר הארוחות, כדי לשטוף את חלקיקי המזון מהפה. כמו כן, אל תרשו לתינוק לשאת איתו כוס או בקבוק במשך היום. השתיה הזו יוצרת "אמבטיה" ממושכת לשיני התינוק. עששת קשורה ישירות לכמות של זמן המגע של השיניים עם החומר המכיל סוכר. המנעו מיותר מדי מזונות סוכריים ודביקים, ובדקו עם רופא השיניים שלכם את כמויות הפלואוריד שבמי השתיה שלכם.

< הקודם		הבא >